I am looking for the voice of the one who goes on this journey, but perhaps it is the voice that goes on a journey and the body trails along. I am looking for a voice with which to speak this journey, and all I hear is a scream muffled by a bitten fist, a soundless shout. It’s a voice not interested in opinions finding them unhelpful. It’s a voice that tries to run away from the voices of history that are pursuing him too fast lately, and that has now decided to wander with them and to sit and knit them.
I have no answer to the question why I’m going on this knitting pilgrimage. There are the events of the time, and the conviction that this is what I need to do now, at least for myself. I am not naïve - knitting crochet on barbed wire is not sublime art. Sitting and knitting in the street is not a protest or a political act. This action will change nothing in the world and has no goal to achieve. Perhaps this journey is a form of active mourning or lament.
This blog will allow me to process this journey, report on it, and contemplate about it along the way.
אני מחפש את הקול של זה שיוצא למסע
ואולי זה בעצם הקול שיוצא למסע וגופי הוא זה שנגרר אחריו. אני מחפש קול לדבר מתוכו את המסע ושומע צרחה חנוקה בנשיכת אגרוף. כלומר צעקה גדולה בלי הסאונד. זהו הקול שדעות אינן מעניינות אותו, ולא באמת עוזרות. זה הקול שמנסה לברוח מקולות ההיסטוריות שרודפות אותו מהר מדי בזמן האחרון, ועכשיו הוא החליט לנדוד איתן לשבת איתן ולסרוג אותן.
אין לי תשובה למה אני יוצא למסע הסריגה הזה. יש את נסיבות הזמן וידיעה שזה מה שאני צריך לעשות עכשיו בשבילי. איני תמים הפעולה עצמה סריגה על גדרות תיל, אינה אומנות גדולה. ישיבה בכל מיני מקומות אינה מחאה או תנועה פוליטית. הפעולה הזאת לא תשנה דבר בעולם אין לי שום יעד למימוש.
Comments